בימ"ש לענייני משפחה דחה בקשתה של ידועה בציבור למזונות זמניים

1.         לפני בקשה למזונות זמניים - דמי שיקום (להלן - מזונות זמניים) שהגישה נ' ג' (להלן - המבקשת) נגד ד' נ' (להלן - המשיב).

העובדות הרלבנטיות לבקשה

2.         א.        המבקשת כבת 74 והמשיב כבן 88 (להלן - הצדדים).

ב.         המבקשת היתה ידועתו בציבור של המשיב (פרוטוקול מיום א' בכסלו התשס"ח 11.11.07 ע' 1 ש' 16-15).

ג.         ביום י' שבט התש"ס 17.1.2000 חתמו הצדדים על הסכם המסדיר את יחסיהם. ביום יז' טבת התשס"ז 7.1.2007 נערכו בהסכם תיקונים בשל טעות סופר (להלן - ההסכם).

ד.        המבקשת חדלה להתגורר בבית המשיב בחודש 3/2007 (להלן - מועד הפירוד).

ה.       ביום י"א אייר התשס"ז 29.4.07 הגישה המבקשת תביעה למזונות ומדור ( תמ"ש 9270/07), וביום י' סיון התשס"ז 27.5.07 הוגשה תביעה שכנגד. כשנה לאחר הגשת התביעה, ביום כ"ה אדר ב' התשס"ח 1.4.08, הוגשה בקשה למזונות זמניים - דמי שיקום ( בש"א 52616/08), זו הבקשה שלפני.

טענות המבקשת

3.        א.         הצדדים חיו כידועים בציבור מ-1998 ועד אמצע 3/07 (להלן - החיים המשותפים), בדירת המשיב ברח'.... בירושלים (להלן - הדירה ברח' .....).

ב.         במהלך החיים המשותפים המשיב כלכל וזן את המבקשת. המשיב נתן למבקשת מדי חודש 6,000 ש"ח להוצאות כלכלת הבית והוצאות אישיות, ובנוסף נשא בהוצאות הבאות: אחזקת שוטפת של הדירה ברח' בלפור, הוצאות בריאות במסגרת פרטית; חופשות בארץ ובחו"ל; מנוי לתיאטרון; עיתונים; מגזינים; מסעדות; הוצאות נסיעה לכנסים בחו"ל, הוצאות מיוחדות כגון פרסום מחקרים, תרגום והוצאה לאור של ספר שירה.

ג.         בהסכם התחייב המשיב למזונות המבקשת גם לאחר אריכות ימיו, באמצעות חתימה על הוראה בלתי חוזרת לפיה היא מוטבת בפנסיות שלו. מכאן יש ללמוד באנלוגיה, כי המשיב התחייב לזון את המבקשת גם לאחר פרידה חד צדדית.

ד.         התלות המלאה שפיתחה המבקשת במשיב, בעידודו, מטילה עליו אחריות לכלכלה לתמיד, ובמיוחד לאחר הפירוד וכאשר בין הצדדים פערי הכנסה משמעותיים: הכנסות המבקשת כ-2,950 ש"ח והכנסות המשיב כ-18,800 ש"ח.

ה.        המבקשת זכאית למזונות למשך כל חייה מכח ההסכם, או מכח הסכם מכללא, עקרון תום הלב, דיני היושר ומשיקולי הגינות, מוסר וצדק. המבקשת זכאית למזונות גם מכח אינטרסים לבר חוזיים ובהתבסס על עקרון ההסתמכות, בצורך בהגנה על חלשים ובעקרון השוויון.

ו.         למשיב יש את יכולת לשאת במזונות המבקשת. לכן, יש לפסוק, החל ממועד הגשת התביעה, 7,300 ש"ח לחודש לפי הפירוט שלהלן: מזון - 1,800 ש"ח; ביגוד והנעלה - 1,200 ש"ח; תרבות וחופשה - 1,500 ש"ח; קוסמטיקה ומספרה - 1,200 ש"ח; טלפון נייד - 350 ש"ח; נסיעות - 1,000 ש"ח; חוג התעלמות - 250 ש"ח. בנוסף יש לפסוק למבקשת הוצאות אחזקה שוטפת של מגורים בדירתה בעיר ב'.

טענות המשיב

4.         א.        הצדדים היו ידועים בציבור כ-7 שנים.

ב.         הזכות למזונות אינה חלה על ידועים בציבור, ובייחוד אינה חלה על מי שלא היתה מניעה על פי ההלכה היהודית למסד את מערכת היחסים. המבקשת הסכימה לחיות כידועה בציבור, ומכך יש ללמוד על הסכמתה כי המשיב ישא בהוצאות כל עוד הצדדים חיים יחד.

ג.         פסיקת מזונות למבקשת תעמיד אותה במקום טוב מזה של אישה שנישאה כדת וכדין, שעם קבלת הגט מסתיים חיוב המזונות.

ד.         תשלום מזונות משקמים הוא פונקציה של הנסיבות. חיובו של המשיב לפרנס את הבית המשותף הגיע לכלל סיום עת נפרדו הצדדים.